פרץ נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

העובדות וההליך

בפני תביעה לתשלום סך של 34,056 ₪, בהתבסס על פוליסה לביטוח רכב אשר הוציאה הנתבעת.

בין התובע לבין הנתבעת נכרת חוזה ביטוח, במסגרתו ביטחה הנתבעת את רכבו של התובע, רכב שברולט, מ.ר. 28-231-14 (להלן: "הרכב"). ביום 31.8.06 נקלע התובע לתאונה, אשר הסבה לרכב נזקים כבדים. בעקבות זאת, בוצעה הערכת שמאי על ידי השמאי פילאס שלמה (להלן: "השמאי פילאס") ובמסגרתה נקבע כי נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור 3.5% מערך הרכב. על בסיס שמאות זו פוצה התובע על ידי הנתבעת ביום 28.1.07 בסך של 1,915 ₪.

התובע לא השלים עם קביעתו של השמאי פילאס ופנה לשמאי נוסף, השמאי ויקטור עידן (להלן: "השמאי עידן"). זה, בשמאות אותה ערך, מצא כי ירידת הערך אשר נגרמה לרכב עמדה דווקא על 29%. התובע ערך איפה תחשיב על בסיס ירידת ערך זו ומצא כי ההפרש בין הסכום בו פוצה לסכום המגיע לו עומד על 29,633 ₪. הנתבעת לא אוותה לשלם לו סכום זה ולפיכך הוגשה התביעה, כאשר במסגרתה עותר התובע הן להפרש ירידת הערך האמור והן לתשלום עבור שכר טרחת השמאי עידן בסך 4,151 ₪ וחשבון הבדיקה בסך 272 ₪.

הנתבעת מצידה, דבקה בחוות דעתו של השמאי פילאס וטענה שלתביעה אין בסיס. עוד טענה הנתבעת כי ככל שירד ערך הרכב כאמור בחוות דעתו של השמאי עידן, הרי שהדבר נבע מהתיקון במוסך ולא כתוצאה מהתאונה, שלכן הנזק אינו באחריות הנתבעת ואינו מכוסה על פי הפוליסה.

לנוכח חילוקי הדעות מונה מומחה מטעם בית המשפט – השמאי משה אקרמן (להלן: "השמאי אקרמן"). בהתאם לחוות דעת מיום 3.1.10, קבע השמאי אקרמן, כי ירידת הערך אשר נגרמה לרכב עקב התאונה עומדת על 14%. ירידת ערך זו, מסכם השמאי אקרמן, שוות ערך לסך של 13,400 ₪ נכון לאוגוסט 2006.

בעקבות חוות דעת השמאי אקרמן, התקיים דיון ובמהלכו הוצע לצדדים להסכים למתן פסק דין על יסוד חוות דעת השמאי אקרמן. הנתבעת הסכימה לכך במעמד הדיון והתובעת הודיעה על הסכמתה בהודעה בכתב ביום 14.6.10. על יסוד הסכמת הצדדים איפה, נקבע כי פסק הדין יינתן על יסוד חוות דעת השמאי אקרמן ולצדדים ניתנה ארכה להגשת סיכומים בכתב. למעשה, משמעות הסכמה זו הינה כי התובע זכאי לפיצוי מהנתבעת על יסוד קביעת השמאי אקרמן, כאשר נותרה להכרעה אך ורק שאלת ההוצאות. לכך התייחסו הצדדים בסיכומיהם.

בסיכומיו, טוען התובע בעניין ההוצאות כי לנוכח קביעת השמאי אקרמן הרי שהתביעה הייתה מוצדקת ויש לחייב את הנתבעת בכל ההוצאות שנגרמו לו, בנוסף לחיוב פרי קביעת השמאי אקרמן.

הנתבעת מצידה, טוענת כי יש פער גדול בין חוות הדעת על בסיסה הוגשה התביעה לירידת הערך אשר קבע השמאי אקרמן. עוד טוענת הנתבעת כי עוד מתחילת הדיון בתיק הסכימה לפנות לשמאי שלישי. לשיטתה איפה, אין מקום לחייב בהוצאות.

הכרעה

ראשית לכל, יש לשום את הפיצוי בו תחויב הנתבעת על יסוד חוות דעתו של השמאי אקרמן.

לפי חוות דעת זו, הסתכמה ירידת הערך בסך של 13,400 ₪ נכון לאוגוסט 2006 בעוד הנתבעת שילמה לתובע סך של 1,915 ₪ ביום 28.1.07. כיוון שהפער בין מועדים אלו איננו משמעותי, חייבת לפיכך הנתבעת לשלם לתובע בגין ירידת הערך את ההפרש בסך של 11,485 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה, 31.8.06.

שנית, באשר להוצאות התובע בגין הגשת תביעה זו, כאשר מתברר פער כה גדול בין הערכת השמאי פילאס להערכת השמאי אשר מונה מטעם בית המשפט, השמאי אקרמן, אין ספק כי התביעה הייתה מוצדקת ואין סיבה שהתובע ייצא בחיסרון כיס.

בכדי להגיש התביעה חייב היה התובע לפנות לשמאי ואין ספק שהשמאי עידן, את שירותיו שכר התובע, לא עבד "בהתנדבות". למעט טענה כללית ביחס לשכרו (סעיף 5 (ב) בכתב ההגנה) אין ראיה לכך שהשכר אותו דרש, 4,151 ₪, איננו סביר שלכן תישא הנתבעת בהוצאה זו.

התובע עותר לחיוב הנתבעת בתשלום ששילם למכון בדיקה , אולם לא ברור מדוע נזקק התובע לבדיקה גם במכון בדיקה, בנוסף לחוות דעת השמאי עידן, שלכן אינני מחייב את הנתבעת בעלות זו.

אף התשלום למומחה אשר מונה בהסכמה ואשר חוות דעתו הכריעה את ההתדיינות, ראוי שתיעשה על ידי הצדדים בחלקים שווים, שלכן גם בגינה אינני מחייב את הנתבעת.

אינני מחייב את הנתבעת גם בתשלום אגרת בית משפט, לנוכח הפער בין הסכום שנתבע (לפיו חושבה האגרה) לסכום אשר נפסק. בשכר טרחת עו"ד מאידך, תחויב הנתבעת שהרי כפתה על התובע את ההליך המשפטי.

סיכום

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: